אוזן נ' שמגד חברה לניהול תביעות בע"מ

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד ), להתיר למבקשת/התובעת, להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (וועדה רפואית לעררים ), מיום 19.7.11 שקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה.

הוועדה הראשונה של המל"ל אשר בדקה את התובע ביום 15.7.10 קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% ואולם בניכוי של 10% בגין עבר; נכותו הרפואית הצמיתה בעקבות התאונה הוערכה בשיעור של 0%.

 העובדות הצריכות לעניין:

ביום 9.12.08 נפגע התובע בתאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים בזמן נהיגה. הוא טען לפגיעה בגב תחתון ובצוואר.

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, הוועדה הרפואית הראשונה אשר בדקה את התובע ביום 15.7.10 קבעה לתובע ביום 16.9.10 נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% אולם בניכוי 10% בגין עבר ולכן נכותו הצמיתה בעקבות התאונה נקבעה ל- 0% נכות.

התובע הגיש ערר על החלטת הוועדה, והוועדה הרפואית לערר קבעה ביום 19.7.11 כי נותרה אצלו נכות בשיעור של 10% , כתוצאה מהתאונה בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

שתי הוועדות הסכימו ביניהם כי מצבו הקליני של התובע בעת הבדיקה מתאים לנכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמדו השדרה המותני, שתי הוועדות נחלקו בקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות שלדעתה של הוועדה מדרג ראשון כי יש לזקוף את הנכות לעבר, ואילו הוועדה לערר סברה כי יש לזקוף את הנכות לתאונה.

החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון:

בממצאי הוועדה נרשם: " ע"פ תיק קופ"ח עבר תאונה נוספת טרם התאונה הנידונה ב- 18.11.06 ונחבל בצוואר ובגב טופל עקב כך במיון בביה"ח... בנוסף סבל מבעיות גב עוד ב- 2007".

 הוועדה הראשונה קבעה בסיכום ומסקנות כי : " הוועדה קובעת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)א בניכוי 10% בגין עבר קובעת לפי סעיף 37(7)א \. סכ"ה נכות צמיתה 0% מיום 7.2.09".

המסמכים שעמדו בפני הוועדה היו כרטיסים רפואיים.

החלטת הוועדה הרפואית לערר:

 בפרוטוקול הוועדה נרשם כי עיינו בתיקו הרפואי של התובע התייחסו לתאונה מ- 2006 ונרשם כי לא נקבעה דרגת נכות מאחר ולא סבל. בהמשך הממצאים והנימוקים נרשם כי מעיון בתיקו הרפואי היה רישום על כאבי גב תחתון מיום 5.8.05 והשני 14.6.07, 21.11.06.

בסיכום ומסקנות הוועדה נרשם כי : " הוועדה מצאה הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני. מקור ההגבלה הוא פריצת דיסק L4-L5 . 3 רישומים לפני התאונה לא מהווים עדות למצב קודם משמעותי לגבו. מדובר על רישומים בודדים המשתרעים לתקופה של 3 שנים ולא בסמיכות ישירה לפני האירוע הנדון.

הוועדה קובעת נכות צמיתה 10% לפי 37 (7)א מיום 7.2.09 . אין לנכות מצב קודם".

טיעוני המבקשת:

המבקשת טוענת כי הנכות  שנקבעה לתובע בוועדה הרפואית לעררים של המל"ל ניתנה מבלי שהיו בפניה מלוא הנתונים המתייחסים לתובע כך שהתעלמה ממידע חשוב אודות עברו התאונתי של התובע והמראה כי הוא עבר תאונות דרכים ביום 29.4.08, 26.3.06 וגם ביום 7.12.08 ובהן הוא התלונן על פגיעות בגב ובצוואר. הוועדה התייחסה אך ורק לשלושה רישומי עבר בלבד: מיום 5.8.05, מיום 21.11.06 ומיום 14.6.07 תוך קביעה שאין בהם כדי להוות עדות למצב קודם משמעותי בגבו.

בנוסף, טוענת המבקשת כי בפרוטוקולי הוועדה לעררים אין כל זכר לתאונה מיום 7.12.10, אשר בה התלונן התובע על כאבי צוואר וגב, ואין כל ראיה כי הוועדה מודעת לקיומה של התאונה הזו מאחר והתיק הרפואי של התובע שעמד בפניה, הוזמן ע"י הוועדה הראשונה והתקבל ביום 16.9.10 דהיינו עוד בטרם אירעה התאונה ועל כן סביר כי תיקון הרפואי המלא של התובע לא עמד בפני הוועדה לעררים.

המבקשת טוענת כי התובע עצמו הסתיר את עברו בפני הוועדה לעררים ובמסגרת הערעור התייחס אך ורק לתאונה משנת 2006 ולא התייחס לתאונות האחרות בהן היה מעורב והדבר מעיד כי תאונות אלו לא הובאו בחשבון.